יום ראשון, 17 ביולי 2011

מדוע כל כך קשה להתחזק עם האמונה הפשוטה שהכל הוא לטובה?

בוודאי שיש את הדרך המקובל בעולם לספר מעשיות מנפלאות גדולת ה'. סיפור על צער ודין, שבסוף הוברר שדווקא בגלל הצרה התהפך הכל לטובה, וכדוגמת המעשה של מגילת אסתר, רבי עקיבא עם הנר והתרנגול וכדו'.
וכן הוא בכל אדם אם יתבונן על מהלך חייו יוכל לראות איך בסוף היה הכל לטובה [ואם עדיין לא רואה, אז בוודאי שהוא עדיין באמצע התהליך]. ואפילו בנפילות רוחניות, מי שאינו עוזב ומתייאש, אלא ממשיך ומתחדש, זוכה ורואה איך דווקא הירידה הביאה אותו לעלייה גדולה יותר ולהכרה חדשה בהשי"ת.
אבל באמת גם לאחר כל זאת, יש לנו לדעת ולחקור למה באמת הבנה זו נשארת רק בסיפורים, וכל כך קשה לנו לחיות עם הרגשה זו שהכל לטובה, נדמה שבלתי אפשרי בשבילנו להרים את הדעת לגדלות, להתעלות מעל המיצר בה אנו נתונים, ולראות רק את רחמים גדולים של השי"ת, ושבעצם אין שום חילוק בין דין לחסד.
מדוע אכן אי אפשר לברך על כל צער "ברוך דיין האמת" עם כזו שמחה גדולה כמו שקיבלנו את הישועה הגדולה ביותר, שהרי הכל הוא רק לטובה. משום מה אנו מתהלכים תמיד בלב אכול ונגוס מכל המאורעות שעוברים עלינו, הן בגשמיות והן ברוחניות. וגם אם ב"ה יש זמנים טובים יותר שרואים ישועות, בכל זאת אנו עסוקים בכל רגע נתון לבדוק את המצב רוח, האם כעת הולך לי טוב או לא, האם החיים כסדרן או הכל הפוך, חסד או דין וכו'.
מתי נצא מכל החשיבה הזאת, ונחיה חיים שמחים, מתוך ידיעה שאין אצלי שום חילוק, הכל רק לטובתי.
על זה מגלה לנו רביז"ל, שהכל תלוי בקבלת עול מלכות שמיים – שאדם יקבל על עצמו להמליך את ה' ולקיים מצוותיו. כי יש במצוות התורה הק' קדושה גדולה מאוד, שכאשר אדם מקיים איזה מצווה אזי הוא ממשיך על עצמו את מלכות ה', והקדושה יורדת ומתפשטת לתוך העצמות שלו, עד שמקבל גוף קדוש ונעשה כחלק מהתורה הק'.
וככל שנשלם אצלו מלכות ה', כך יותר ויותר יכול להתעלות מעל הגשמיות ולצאת 'מבית עבדים' ולראות אחדות השי"ת איך הכל מונהג רק בחסד ורחמים.
לעומת זאת, אדם שפוגם ח"ו באיזה עבירה, אזי בפעולה שלו הוא משנה את צירופי האותיות של המצווה, ובונה ר"ל צירוף רע, עד שחודר ונחקק בעצמותיו הצירוף הלא טוב, והוא מה שנוקם בו ושובר את עצמותיו, וכל המציאות של נפשו נופלת ר"ל לראות רק דין וצרות ועונשים, וממילא אינו יכול להתעלות לדעת ולהלל את ה' גם על הרעה.
ומשום כך נקרא בשם 'עבירה' – על שם שעוברת בעצמותיו מעבר אל עבר, לעומת ה'מצווה' שהוא לשון צוותא והתחברות שמחברת את כל עצמותיו.
ולכן בשביל להשיג הדעת שהכל לטובה, יש להשיב המלוכה להקדוש ברוך הוא, ולתקן את כל העוונות [וכפי שנראה בהמשך המאמרים איך לעשות זאת]

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה